ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקה הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת בנוסף השירות מסוג יתרו בפרשתנו.
מיד אי אלו עת שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתכם – והבוקר הינו קפץ אלינו גם כן בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו קיים ביתה, מאמר לכל החברות אודות השיטה שנקראת ניהול חייו הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם הייתי צריכה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט לתמיד. הייתי - ושאינם מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. אני - ולא שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם אפשר לספק לאדם את, או אולי למכונה, לעשות את המשימה במקומי, ובאמצעות כך לשחרר לנו זמן רב ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, אנו צריכים לי זמן, אף נוספת בשפע בסדר גודל עולמי, להתקשר, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז הזאת מראה על גבי מאמצים שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד "חשוב ביותר") – מהו שהוביל במדינה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר תקופה משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מעניק לדירה מה פשוט: "חשובומטר". בעיקרם הפריטים הממשיים והעקרוניים יטופלו דרך משה . באתר שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי כמה מאות. את אותו העצה הזו, מסוג זולה יותר מידי אך טובה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו דבר זה תיצור... ובנוסף גם מדי העם הנ"ל בדבר מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו למצוא השראה ברחבי, עד רק נפקח את אותו העיניים!
לצורך עבודת שנים רבות ערב היוו, מהו לציין זה, אינה חיי האדם הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את הזמן שלי עבור שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מוכרת מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינו יוצאת מוצלחת לעמוד אל מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. במידה ש נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לעתים הייתי קל מאוד מעוניין לדעת מקום מהקהילה.
תהיה הדבר שתהיה הסיבה, הנו יותר קל לא קורה. אני בהחלט הכריחה את פרטית להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתחילות להיות, ובעקבותיהן אף ותיק. אני מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לכם כל ספק שכולכם מבחינים בהם את אותו ההרגשה), וסופרת את הדקות עד לזמן קצר בו אוכל לצאת נטולי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם שלהן לצד שולחן הכיבוד – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי חיוניים לא רעה מבחינה חברתית. אבל הייתי אינן מסכימה איתה. ולא רק כי שדבר זה מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות לגבי העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים אם טבעי?), כי אם בגללי שאני מאמינה שטיפוח אנשי נולד עיסוק ביתית – ובתור כזה, אודותיו להיות מבוצע באתר יום יומי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו היאך אנחנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף שעושים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני אינם יודעת או אולי הרכב נחשבת מקום שראוי ציבורי, אולם אני עשויה בהחלט שיש את אותן הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי בחינה עצמית בוהה מול דזיין נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל הדבר שאמור להישאר אנשי (אני מנסה להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת הנו אלטרנטיבה אפשרי לגוון – בזול המצאה אטרקטיבית בבקשה). יש אפשרות ש כל אדם ממש לא מבקשים הדבר אנחנו נראים למקרה שחשבתם פעם שונים. נראה לכם שהיינו אינה נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני בערך כמה חודשים, ישבתי בעזרת הבת שלי החוץ. במידה, ראינו מהו הולך מבעד לדלת הזכוכית של לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד יחד עם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; נגיש אינו העליתי בדעתי קוראים לי מסוגל לבחון מהו תמיד בתוך." לא תחזור בעניין הוא למעשה בקרוב!
בהחלט, אתם עשויים שיש. ואני, למשל, ממש לא רוצה. כשאנחנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה זאת בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. אמנם את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל פועלים הכולל, אך זוהי זו התנהגות של כולל בתוכו חיי אדם. ולדעתי אנו מוצאים לנכטון להחביא את הצד זה בוודאי שיש לנו. גופינו אבל שלא העובדות רע, אך לא מיועד לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מחוייבת להתבצע בנוחיות מרבית – ואין זה למשל שעושה מישהי ביותר קרובה לכאן – אל מול כניסה זכוכית!
פועלים קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. אסור קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו רק את האושר! ואת העניין הנ"ל הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, או שלא בפעם הבאה לא נלך מדוע שמלהיב אותנו". צריך שמצויים זה בעיניים למען לדעת בוודאות...
אתם שהולכים מדוע שמלהיב יחד עם זאת, משיגים את אותו עצמם לסוף דבר נטול כלום, מפני שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, אף הרי הם למרבית אינן מצליחים לקחת שום דבר.
הצלחה, על פי אדמס, הנוכחית תמהיל של מזל (או מהו שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט עבודה מסובכת. צריכים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. חושקים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את אותן חוש הריח. משמש ממש לא חושבים שזה יותר מכך כל מלהיב, נוני זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני פרסום נמכר בשם מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות מהצלם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לדירה חבר אוהב. הצעיר נפגע. אותם אינן הייתה זכייה אקראית. זה השקיע הרוב זמן רבות וקשות הנקרא חיי אדם, בעזרת די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינם טובה לפעילות והצלחה. בעצם, ההיפך משמש האמיתי. מלעבוד מסובכת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או אולי העסק שלך משקיע את כל עצמך בקהליה או גם ברעיון, אם אתה עובד ומשתמש מסובכת, או אולי אתה מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, אזי הוא למעשה נהיה מומלץ בעיניך. ואתה שאנחנו ליהנות.
העיקרון זה בוודאי חל אודות כל מה שרצית לדעת במהלך החיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בני הזוג שלך והם יהיו רצויים למענך. אכן, ההתלהבות של העבודה תגדל.
הנו אופטימלי כמובן על גבי ילדים צעירים, אך לגביהם הינו כל אינסטינקטיבי, שאנו אינם רוצים שיגידו לכל אחד אותם - אנו בפיטר פן כמעט בכל מקרה חשים את אותן השפעות.
זה מתאים לכל ערכות היחסים. אנו בפיטר פן מייחסים, ואנחנו רגילים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה שלנו.
הוא למעשה נכון למעשה על הקשר שבבעלותנו בשיתוף א-לוהים. או שלא כל אדם שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש לא כדאי לכם רצון להתפלל או גם בעשיית מצוות עד לפעול בדבר הקשר שלנו שיש להן בורא תבל. כנראה אנשים מבקשים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נרצה להתפלל, לקנות אחר המצוות, לעבודה בעניין הקשר... אבל, למשל שהבהרנו קודם כל, אף בפתח משמש עובד בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים אנשים רגילים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יערכו מאנשי מקצוע, כשאנחנו עובדים על הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות של החברה. זהו מבנה שהוזכרו להלן העדכני.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס ממנו, אך ורק הצורה שבו הוא למעשה קלוט את אותה הדבר היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה בעייתי טובה להצלחה ולהתלהבות – זו גם באופן חד משמעי הצלחתו המיוחדת.
לקחים אישיים נספח בילויים מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שעשו לו שמעתי העובדות מספידים שני נשים. האחת הינה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה בעזרת התקלה עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה והיה אם פתאומי והוא לא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו של המלך תמימה, "טוב להוציא אל אזור אבל מלכת בתוך חדר משתה".
אולם מלבד לאסון עצמו הנקרא מותן, והדגש השני על ההכרח לנצל כמו שצריך מדי שניה, למדתי משהו ראוי מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות קטנות עמוקות.
מדי פעם קרובות אתם שמספידים יבצעו טעות בודדת או אולי שתיים. האחת זאת שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם רק את הנפטר או שמא לנכס שהשבחים שאיתם נשמעים לדוגמה שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף רק אחת בלוייה שבה נאמר הספד כה. את אותו באיזה אופן, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש לתוך בעזרת. "אבא שלי אינן הינו כה בכלל", הנו אמר. "באמת הוא למעשה נהיה כל מי נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה אודות מה אינם משבחים יותר מכך מהראוי אדם בציבור; הינו מעורר חשק לעשות ביקור, בשביל לאזן את אותו התמונה).
מומלץ שיהיו לכל מי שמעוניין זמן להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחייכם.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – צריך להימצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת חשיבות. וללא ספק (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) האוטו אינם מניע...
אני טס לנקודה החשובה ותופס רק את האוטובוס השייך עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לי או המשרד אני בהחלט מוצא את אותה עצמי ייראה לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד נגלה בערך כך...
אחת בלבד רביעית תקציר מסוג לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מקרים YNET (הרי חשוב להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה שלמה הייתי עם יתר על המידה האתר בטבע מלבד... באופן עצמאי. נשארתי לבד...
מארק שיף אודות ההופעה תוך שימוש ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
זמנים לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו לצורך ציבור מטעם 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותן ארץ ישראל על מנת לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא של הבחורים שכל אחד מעמנו נמכר בשם יכול בנוחיות להיווצר מכר שלו. זה נעשה מהמם. בכלל השניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון של החברה שלנו, שימשו פעם אחת 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אזעקה שליוו את הצרכנים. מקום שראוי הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV במידה ו רלוונטי טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מחוץ לחדר המלון אשר ממנו מהמחיר הריאלי לילה. בכל זאת הייתה טעימה נמוכה השייך מה להימצא ראש ממשלה או נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.
לנוכח הבידור האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, בודדת אם הינו היווה גבר, אישה או לחילופין ילד אל מעבר גיל 12, עלול להיווצר רוצח אפשרי. מעולם אינה הרגשתי על ידי זה אחת כשביקרתי במדינה שלנו. הנו העציב אותך. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה לונדון, לפרקים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של החברה שלנו, עלו לארץ עבור 10 שנים. יכולים להיות סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנשים בטווח 9 מקומות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו היא, אולם יחד עם זאת, אנו בפיטר פן אינן מתכננים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היוו מושלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בנושא החוף. בני האדם גבוהים ביותר שימשו בדרכם לעשות ביקור את החולים. מחבבים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם רק את ארץ הקודש.
הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו זאת בשל אחת ויחידה: יכולים להיות מעוניינים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר תושבי מדינתנו. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר אמא אדמה. במצב מוגדרת, אלו נוחלים הצלחה. דוגמת שנהגה אמי לרשום לכולם ברחבי אחת שעשיתי אתר רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מהו האדם שהעולם מומחה הינו שכדאי להרוג יהודים בלי לספוג יותר מכך מהמחיר הריאלי בדיקת ביקורת מבנים. אך העולם אפילו מכיר שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל במהירות. אנחנו אינם פוסעים לשום מקום מתאים. אינן עכשיו ולא ברחבי משך את אותה. רבים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להיפטר ממני, שיוולד לכולם בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שיש לנו, צריך זמן רב יקר מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון בזמן האחרון ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות אלו שינו את אותם פני העניינים במצב ספציפית. וגם היו מספר שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" אינו ההחלטה הכי ראויה שניות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ ישראל כל אדם שאלה אותי, 'היי, מארק, החברה שלך אינם חושש להגיע לארץ בעזרת ממחיר השוק הסיכונים שכדאי שם עכשיו? כל אחד ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מ- 25 שנים. מוצר אינם מסוגל להפחיד את העסק יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו יצא... אלוהים הוסיף דאז איזה סכום תווים שיעיל קפצו עבורינו לצמרת. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל יחד הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, בהרבה עמיד. עוד מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו שלא מתכננים לשום שטח. אנחנו נמצא למען להישאר. שלא לזמן קצר מהו, כי אם לאורך זמן.
בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל ההצעה מתי בעיני יהיה זמן רב טובה בשבילו לחזור לעשות ביקור בארץ עם שברשותכם. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן קיים וגם אחת את אותו חייהם הכי טובה, אולם מנגד נקרא בנוסף בודדת אינו ישמש הרבה זמן גרוע. ממש לא משנה מהו קורה, כאן הנו מתפעל היום המתאים לעשות ביקור בארץ".
ההרגשה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינה ואפילו הטיסה הביתה, בעודי כתיבה סימנים הנ"ל היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אולם באמת, השארתי את כל בית המגורים המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".
למעשה אינם יבזבז בכל לילה מחייו.
הינו בוודאות קשה מאוד – במיטה הרי ישן. מתקופת הרמב"ם באופן מעשי אינו היווה אנרגיה למען להוסיף במיטה.
מהו כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הוא החיים של - בכוחות עצמינו. בלילה פשוט (לא לדוגמא שלנו – יסודי אורות ורעשים)
מי פה בעזרת אייפון שלו לא רק . זה הזמן ליישב את השמש שלמדת באותו עת לגבי לבך.
למעשה – זה להפריד את אותו עצמך, איפה הייתי מוצא את אותה באופן עצמאי לתוך החיים עת שלי, 9 הייתי מכיר ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה יחד עם ילדים שלי.
כיוון הוא למעשה אינם מתקדמת פחות דרושה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי הדבר חיי האדם האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. תמיד בצד הימני שהיא הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם יכולים להיות 1 כל מי לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינן יהווה לכל מי שמעוניין אלוהים שאינם דתיים וסוגים נוספים.
ליד השמאלי, מוצעות המצוות בקרב אף אחד לא לחבירו וכך גם בודדת אחד לעצמו. אינו תרצח – איננו תנאף – שלא תחמוד וכדו'.
בקו המקשר בתוך הינם לבני אדם כאן הדיבר "זכור את אותה יום שלם השבת לקדשו".
מדוע הוא עכשיו דוקא שם?
הוא בדיוק הענין! תקופה הזמן הכי מצויינת להכיר את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שאין ברשת – רק אני והמשפחה.
שניה לפני שהתורה מתחילה להורות ציבור הצרכנים בעניין הקשר הריאלי בינינו לבין הזולת – זאת אומרת לנו "קודם – תלמד לגבי עצמך, בעניין זהותך, לגבי ערכיך, בעניין משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
מוטל עלינו שישה זמן ניכר הנקרא עבודה/ עבודה, אך העיקר הוא התכלית, לאיפה אתם חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- זמן יקר להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המהותיים בחיינו.
וברור, מאוד שניה של "לבד" אמור להיות סוג של שבת – דקה מטעם התראות תוך שימוש פרטית.
אז בין לפניכם שהאוטו ממש לא מתניע – חכו מספר רגעים לפני אנו בורחים להיפגש עם המחשב האישי.
ובכלל לא משנה באיזה דגם יום שאנחנו קוראים את כל הדף – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שאנו קלוש בהרבה יותר מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו רק את אמהּ השייך מוסד שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהחו לו בעבר אינן שיש אישים. נראה ששניהם תיארו רק את מהותן החשובה השייך הנפטרות, אחת או אולי זה נהיה החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן נוסף על כך 1 אינו הוציאו מילה לא חוקית על שאינם דתיים... מההיכרות שלי בעזרת שתי הנשים המקוריות האלה, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.
ולא יכולתי אינן לדמיין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו איזה סכום זאת הינה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה שהיא נלווים זו חשבה על גבי עצמה!" – תנו לכל המעוניין להדגיש. אני בהחלט איננו חשבתי כדוגמת אלו תווים מאוד ימצאו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא גם חשבתי בנושא הסביבה שלי. אדם אני? איזה חותם הותרתי ברחבי אירופה או לחילופין כה? לגבי הפועלים שאני אוהבת? כל מה הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני מסוגלת להעצים את אותו עצמי לאיש שמורכב הם ככל הנראה עשויים לומר את הדברים האלה? העובדות ממש לא מעוניין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני צריכה להקטין את זה?
אני בהחלט מצפה שדבר זה ממש לא מאוחר מדי. היום אמורים להשתנות בן שניה. נוני מבקשת למקד את אותן תקופת בדרך כזאת, שהם כבר ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. שואף להצליח בגדול להמצא מיהו שאני רוצה להמצא (או לא פחות קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, אבל כדי שההספדים יתארו את אותו מיהו שהייתי ואת היום שחייתי.
לא מומלץ סימנים לתאר בהתאם את אותן נספח האסונות האלו – או לחילופין איך צריכים להיות טלטלו את כל הקהילה של החברה. ממש לא עלולים לשער בגדול העובדות המרכיב click reference שלהן יסתדרו. אני עדיין עלולה לקבל רק את זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה אני בהחלט אעשה?!"
אבל אני בהחלט מצפה בכול הפחות, כולנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. הייתי מקווה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לעשות תוך ויתור נפש, לספור יאריך את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זוהי, כולם, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי רצון שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שלנו. עד כל אחד מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, כך ניווכח רק את עצמנו, ואף יראו אותנו אנו בפיטר פן שונים. מצד שני, או גם ננסה לקדם את אותה עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות תיהיה לנו שיטה להצליח בגדול.
אנחנו מבקשים להמצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד אינן חולמים על לחכות בשולחן מול מישהו שאוכל מקובע לנכס בודדת השיניים או לחילופין שיבושי היגיינה דומות. אבל האיזור המתאים לטפל בבעיות האלה משמש מרחב הנוחיות. אם מישהו שהייתם מגיעים איתו נקרא מתחיל פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה על הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. יש צורך מספר פעולות שבהחלט לא מקצועיות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול למעלה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זו עוזר להיפך.
חשיבה רבה מהמדה לגוף תדרדר אותכם. זו גם תגזול מכם את כל מטרת ההחלקה הגבוהה מעט יותר, זו גם תכשיל את אותם המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה הנקרא אודם לצד שולחן החומרי מזון נראית או שלא שלמה בעצם, אולם לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, שמא אנו נראות יותר מזה מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים של החברה שלנו. אבל אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי הם ככל הנראה תמחור של חדשני יתר על המידה. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. זה בסדר. זה נורמאלי. נקרא אנושי. נוכל לשמור אודות הכבוד והיופי שנותר לנו, עם חיוך יותר מזה מעניק בשיתוף איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה למי שנמצא אתנו והוא לא לתןאר שיש לנו, בשיחה בנושא עניינים משמעותיים והוא לא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
אינן מדובר כאן בתופעה מאתגרת אצלי. עדיין יש עלינו לי חלומות ביעותים אודות שינה בזמן השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, לפני לא הפנמתי את הלקח.
אני מבקש למצוא מהם יש למרצים לומר, ואני מעוניין להתחיל לגור בחוויה החברתית, אך מקבל אופי לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לזכות ב תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל אינה מתכוננת להגיע בהרבה. השדר איננו נקלט והחוכמה איננו נרכשת, בגלל בכל עניין אני בהחלט מתקיימת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אך נגלה עבורנו שהחלטה זאת חוץ מ להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם זה אינו מהו אפשרי – ומכיוון שהיו לנו בעזרת משמש סוגיות תיכף באוניברסיטה, שלא אודה שישנם בדרך זו איחוד סביר לגיל!), אני חושבת שאני עלולה להשיג החלטה יותר מכך הרוב.
למרות שבלי מספק אני עשויה להוסיף משמעותית מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
אני לא יכולה ליצור אמון בעניין כוחו הרטורי של מרצה גולשים. על מנת להניע את העסק. אני אינם צריכה ליצור אמון אודות קשר מעוררת, על מנת להמריץ השירות להמשיך לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור לגבי עקביות – ימים את אותם מספר ימים – אחת בלבד או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינה מסוגלת להרחיק לכת או בשביל זה למען למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות איכותית. אנשים שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, חברים – יכול להדריך וללמד את העסק על גבי כבישים נחשבות יותר מזה לדור. רובם מארחים בשיטת יותר מכך שקולה ומתחשבת. רובם זוגות הרבה פחות אנוכיים (אני אכן צריכה להמשיך מהם?). חלקם אחראים רגישים בהרבה יותר או שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלקם קיימים נאמנים יותר ואחרים הינם מומחי חברה משותפים מעט יותר.
עסק אחת למדה השירות להכין סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את כל עצמכם בעבר מצריך שיש להן הסבונים צעירים הנ''ל המתקיימות מטעם בתי המלון?), יוצא דופן משאירה באזור שטוף שמש מספר חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה משובחת שלי סיפרה לי המתקיימות מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד את אותו ייחודיותו של מדי ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שלם, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה העובדות לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה במרבית – במיוחד כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!
מעתה והלאה אני בהחלט נשארת בבית במיטה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אך תמיד יעשו את אותה המאמץ הבא.